חלוקת רכוש בהליך גירושין

כאשר בני זוג מחליטים להתגרש, משמעות הצעד היא לא רק היפרדות פיזית ופירוק התא המשפחתי, אלא אף פירוד ופירוק הנכסים המשותפים וההתנהלות הכלכלית המשותפת.

חלוקת רכוש בהליך גירושין היא אחד הנושאים המרכזיים שחייבים להופיע בכל הסכם גירושין. ללא פתרון בסוגיה זו, הסכם הגירושין לא יאושר.

כמובן שככל הרכוש המשותף רב יותר, והמחלוקות בגין נכסים ספציפיים חריפות יותר, הרי שחלוקתו תארך זמן ממושך.

בחקיקה הישראלית קיימות שתי שיטות עיקריות לאופן חלוקת הרכוש המשותף. השיטה שתחול על בני זוג שמתגרשים, תיקבע לפי מועד נישואיהם.

חלוקת רכוש בהליך גירושין – הלכת השיתוף

זוג שנישא לפני התאריך 1/1/1974, כפוף לשיטת חלוקה המכונה "הלכת השיתוף". לפי הלכה זו קמה חזקה שכל הנכסים שנצברו במהלך חייהם המשותפים של בני הזוג, נכללים ברכוש המשותף שלהם ונמצאים בבעלותם המשותפת, גם בעת נישואיהם.

חזקה זו קיימת כל עוד לא הוכח שנכס מסוים הוחרג מהגדרת הרכוש המשותף ולבין הזוג השני אין סיבה להסתמך על נכס זה.

כדי שהלכת השיתוף תחול על בני הזוג, צריכים להתקיים התנאים הבאים, במצטבר:

1. ניהול אורח חיים תקין – בני הזוג ניהלו אורח חיים המאפיין זוגות נשואים, חיו ביחד והשתתפו בנשיאת עול הבית המשותף.

2. השתתפות במאמץ הכלכלי ותרומה לתא המשפחתי – גם בן זוג אשר אינו עובד ובכך מאפשר לבן הזוג השני להשקיע ולהגיע להישגים כלכליים, תרומתו שווה לתרומת בן הזוג העובד. אישה המגדלת את ילדיה ובכך מאפשרת לבעלה לצאת לעבוד, תרומתה ליצירת הנכסים, שווה לתרומת בעלה.

3. גם אם בני הזוג מנהלים מערכת חשבונות נפרדת, אם הכספים משמשים לתחזוקת הבית והתא המשפחתי, הרי שאין בכך כדי לפגום בחזקת השיתוף.

הלכת השיתוף חלה על כאמור על כל הנכסים המשותפים במשק הבית, ובין השאר על:

1. דירת מגורים
2. זכויות סוציאליות של מי מהצדדים
3. נכסים עסקיים – גם אם העסק רשום על שם אחד מבני הזוג
4. מכונית משפחתית
5. זכויות פנסיה
6. נכסים הרשומים על שם אחד מבני הזוג, כמו נכס נדל"ן. למרות הרישום, הנכס הוא חלק ממסת הרכוש המשותף של בני הזוג.

אם אחד מבני הזוג קיבל ירושה או קיבל מתנה, וכן נכסים שכל אחד מהם צבר בטרם נישואיהם, הרי שנכסים אלו אינם עומדים לחלוקה, אלא אם כן הוכיח אחד הצדדים כי הייתה כוונת שיתוף ברורה בנכס הספציפי. למשל אם אחד מבני הזוג קיבל סכום כסף במתנה, והפקיד אותו בחשבון המשותף, הרי בכך גילה דעתו כי התכוון להחיל בעלות משותפת בכספים אלו.

זוג המקיים את התנאים שהציבה הפסיקה כדי שיוכרו כ"ידועים בציבור", כפופים להלכת השיתוף, היינו הנכסים ששימשו אותם בחייהם המשותפים, מוגדרים כרכוש משותף ואילו נכסים אחרים, נדרש להוכיח לגביהם חזקת שיתוף בצורה ברורה.

חלוקת רכוש בהליך גירושין – חוק יחסי ממון

זוג שנישא לאחר 1/1/1974, כפוף לחוק יחסי ממון המסדיר חלוקת רכוש בהליך גירושין.  החוק קובע כי כל הרכוש שנצבר במהלך חייהם המשותפים של בני הזוג, עומד בעת הפרידה לחלוקה שוויונית. זאת בניגוד להלכת השיתוף לפיה לכל אחד מבני הזוג זכויות בנכסי בן זוגו גם בעת הנישואין.

תיקון שהוכנס בחוק יחסי ממון קובע כי ניתן לבצע חלוק שוויונית של הנכסים (איזון משאבים) גם בעת הנישואין – זאת בהתקיים מספר תנאים הקבועים בחוק.

לפי חוק יחסי ממון, בעת הגירושין מתבצעת הערכה כלכלית של כלל נכסי בני הזוג ואם שווי החלק של אחד מבני הזוג גבוה משל בן הזוג השני, הרי הוא משלם את הפער לבן הזוג.

החוק מחריג נכסים מסוימים ממסת הנכסים המשותפים כמו: ירושה, מתנות, נכסים שבן הזוג הביא עימו עוד בטרם נישואין וכל נכס אחר שלגביו הוברר כי הוא שייך באופן בלעדי לאחד מבני הזוג.

דרך לחלוקה שונה היא חתימה על הסכם ממון במסגרתו מסכימים ביניהם בני הזוג על כל שיטת חלוקה שיבחרו בה, מחריגים נכסים, משייכים נכסים לאחד בני הזוג וכל חלוקה אחרת. הסכם הממון חייב לקבל את אישורו של בית המשפט וכאשר בני הזוג מתגרשים, ההסכם קובע את אופן חלוקת הרכוש המשותף ולא חוק יחסי ממון.

חלוקת רכוש בהליך גירושין לאחר נישואין אזרחיים

גם בני זוג שנישאו בנישואין אזרחיים ולא בחתונה מסורתית, כפופים לחוק יחסי ממון ולהסדרי איזון משאבים. הליך הגירושין של זוג שנישא בנישואין אזרחיים ושני בני הזוג יהודים, מתנהל בבית הדין הרבני, וגם במסגרת הליך זה רשאי בית הדין לחלק את הנכסים בצורה שאינה שווה אלא בצורה שלוקחת בחשבון את חלוקת עלות גידול הילדים לאחר הגירושין.

בקצרה: חלוקת רכוש בהליך גירושין מתבצעת לפי אחת מהשיטות: הלכת שיתוף או חוק יחסי ממון – תלוי במועד נישואי בני הזוג. הרכוש המשותף נחלק באופן שווה, למעט נכסים שהוכח לגביהם כי לא הייתה חזקת שיתוף או שהוצאו מגדר הרכוש המשותף בהסכם ממון שנחתם ואושר ע"י בית המשפט. ידועים בציבור כפופים להלכת השיתוף בעוד שזוג שנישא בנישואין אזרחיים, כפוף לחוק יחסי ממון.