תהליך גירושין של בני זוג מאותו מין

בניגוד לתהליך גירושין של בני זוג שאינם מאותו המין – שבו קיימת ההתלבטות היכן לפתוח את תיק הגירושין, בבית המשפט לענייני משפחה או בבית הדין הרבני –  הרי שתהליך גירושין של בני זוג מאותו מין, מתבצע תמיד בבית המשפט לענייני משפחה, שכן בית הדין הרבני אינו מכיר כלל, בנישואין של בני זוג מאותו מין.

כדי שבני זוג מאותו המין יוכרו כנשואים בארץ, עליהם להירשם ככאלו במרשם האוכלוסין. על מנת שיוכלו להירשם כזוג נשוי וליהנות מההטבות הכרוכות בכך, עליהם להמציא למשרד הפנים תעודת נישואין מחו"ל.

בני זוג מאותו המין שנרשמו כנשואים במשרד הפנים, זכאים להירשם כמוטבים בביטוח חיים, ליטול משכנתה זוגית, לקבל תגמולים של בן הזוג ועוד. הכרתם כזוג נשוי דומה למוסד ה"ידועים בציבור".

תהליך גירושין של בני זוג מאותו מין בבית המשפט לענייני משפחה

הערכאה השיפוטית היחידה שדנה בתהליך גירושין של בני זוג מאותו מין, היא בית המשפט לענייני משפחה. אגב, המילה "גירושין" אינה מדויקת בהקשר של בני זוג מאותו מין שכן זהו מושג דתי הנתון לשיפוטו הבלעדי של בית הדין הרבני, שאינו מכיר כלל בנישואין בין בני זוג מאותו מין. המונח הנכון הוא "התרת נישואין"  והיא מתבצעת כאמור בבית המשפט.

התרת נישואין היא הליך המתבצע במקרים שבהם בני הזוג אינם תחת סמכותו של בית הדין, למשל כאשר אחד מבני הזוג אינו יהודי, או שבית הדין אינו מכיר בנישואין, כמו בני זוג מאותו מין. התהליך מתחיל בהגשת כתב תביעה לבית המשפט למתן פסק דין הצהרתי להתרת נישואין. הדיון בבית המשפט מתקיים בדלתיים סגורות ובסופו מחליט בית המשפט האם בסמכותו להעניק פסק דין להתרת נישואין.

באמצעות פסק דין זה, רשאים בני הזוג לדרוש ממשרד הפנים למחוק את רישומם כזוג נשוי במרשם האוכלוסין. בעבר היו מקרים שבהם סירב משרד הפנים למחוק את הרישום אולם בשנים האחרונות השתרשה הפסיקה לפיה מחויב משרד הפנים למלא אחר פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה ולמחוק את רישום הנישואין של בני זוג מאותו מין.

תהליך גירושין של בני זוג מאותו מין – היבטים כלכליים

בשנים האחרונות אנו עדים יותר ויותר לכך שבני זוג בני אותו המין, מנהלים משק בית משותף, ואף מגדלים ילדים. בני זוג אלו אף רוכשים נכסים משותפים במהלך חייהם. כיוון שמעמדם של בני זוג מאותו מין הוכר בפסיקה כידועים בציבור, הרי שאף אלו רשאים לחתום על הסכם ממון המסדיר את חלוקת הרכוש המשותף לאחר פרידה. הסכמי ממון אלו הוכרו בידי בית המשפט לענייני משפחה מכוח סעיף 3 (ג) ואלו קיבלו תוקף של פסק דין. במסגרת הסכם הממון רשאים בני הזוג להוציא נכסים מתכולת הרכוש המשותף ולקבוע כל דרך שנראית להם לחלוקתו לאחר תהליך הפרידה.

למרות העדר הסדרה בחוק של בני זוג מאותו המין, הרי שבית המשפט נטו להחיל על בני זוג כאלו את חזקת השיתוף, היינו בעת חלוקת הרכוש המשותף, הוא יחולק בצורה שווה בין הצדדים שכן חזקה עליהם שהתכוונו לשתף האחד את בן זוגו בנכסים. כמובן שאם הוחלט אחרת בין בני הזוג או שאחד מהם מוכיח כי לא הייתה כוונת שיתוף בנכס מסוים, הרי שהוא יוחרג מכלל הרכוש המשותף.

כיוון שבני זוג מאותו המין הוכרו בפסיקה כזוג לכל דבר ועניין, הרי שאם נפטר אחד מהם ולא השאיר צוואה אחריו, בן זוגו יירש אותו. ולכן בטרם החל תהליך גירושין של בני זוג מאותו מין, טוב יעשו בני הזוג אם יכתבו צוואה ובה יורו למי הם מעוניינים להוריש את רכושם, שכן אם ילכו לעולמם בטרם כתיבת הצוואה, בן הזוג שנמצא בהליכי פרידה, הוא יהיה היורש.

מעמד הילדים בתהליך גירושין של בני זוג מאותו מין

כיוון שבית המשפט לענייני משפחה קנה סמכות בלעדית בהתרת נישואי בני זוג מאותו המין, הרי שהוא דן בכל שאר העניינים הכרוכים בהתרת הנישואין כגון חלוקת רכוש, משמורת ילדים, מזונות ילדים ועוד.

כאשר בני זוג מאותו מין נפרדים, ויש להם ילדים הגדלים תחת אותה קורת גג, עשוי ההורה הלא ביולוגי של הילד להיות מחויב במזונות הילדים, למרות שאינם יוצאי חלציו. במקרה זה מוציא בית המשפט "צו הורות פסיקתי" המכיר בחובותיו וזכויותיו של בן הזוג כלפי הילדים הביולוגיים של בן זוגו או בת זוגתו, גם לאחר פרידת בני הזוג.

במקרה שהגיע לבית המשפט, חייב בית המשפט את אחת מבנות הזוג במזונות ילדי בת זוגה כיוון שהוא השתכנע שבעת הבאת הילדים לעולם, התכוונו בנות הזוג לראות בהם ילדים משותפים.

ובקצרה: תהליך גירושין של בני זוג מאותו מין מתבצע אך ורק בבית המשפט לענייני משפחה בהליך שנקרא "התרת נישואין". בני זוג אלו רשאים לקבוע הסדרי ממון ולעגנם בהסכם ממון המקבל את אישור בית המשפט. הפסיקה הכירה בבני זוג מאותו מין כמוסד "ידועים בציבור". לאחר פרידת בני הזוג, סביר שבן הזוג האחד יחויב במזונות ילדי בן הזוג השני, למרות שאלו אינם ילדיו הביולוגיים, כיוון שבני הזוג הראו כוונה לגדלם במשותף.