תרגילי חקירה פסולים במשטרה

הודאה באשמה בחקירה היא אחת הראיות החזקות ביותר בהן ניתן לעשות שימוש לטובת הרשעת אדם באשמה המיוחסת לו. הודאה באשמה יכולה להתקבל במגוון דרכים ולאו דווקא בחקירה רגילה שבה יושב חוקר מול נחקר ומטיח בו שאלות על הקשר שלו לביצוע עבירה. מסיבה זו, פועלת היחידה החוקרת בטכניקות שזכו לשם תרגילי חקירה, על מנת לחלץ אמירות מפלילות מפיהם של חשודים.

מהם תרגילי חקירה פסולים?

תפקיד תרגיל החקירה הוא לרוב לדלות אמירה מפלילה מצד החשוד במהלך פרק הזמן בו הוא נתון לחקירת משטרה. תרגילי חקירה הם אמצעי חקירתי לגיטימי כל עוד הם לא פוגעים באופן מהותי ויסודי בזכויות הנאשם והאוטונומיה שלו לבחור שלא להפליל את עצמו.

הקביעה כי שימוש בתרגילי חקירה נעשה בצורה פסולה, מצב אשר עשוי להוביל לפסילת הודאת נאשם על ידי בית המשפט, תתגבש במידה שיימצא בין היתר כי:

1. התרגיל כלל בתוכו יסוד של אלימות או איום בנקיטת אלימות כלפי החשוד.
2. הודאת החשוד נבעה מיצירת מצג שקרי בלתי הוגן.
3. התרגיל כלל פגיעה בזכותו של החשוד להתייעץ עם עורך דין.
4. התרגיל כלל בתוכו יסוד של פיתוי לא הוגן אשר הביא את החשוד להודות בביצוע העבירה.

מהם תרגילי החקירה הנפוצים בהם נעשה שימוש?

תרגילי חקירה בהם עושה המשטרה שימוש מיועדים לשבור את חומת ההכחשה או השתיקה של החשוד. בין עם מדובר בעבירות קלות, עבירות אלימות, עבירות הקשורות בשימוש סמים או כל עבירה אחרת – אלו הדרכים הנפוצות בהן היא עושה שימוש לטובת השגת מטרה זו:

1. שהייה של החשוד בתא המעצר עם מדובב.
2. יצירת מפגש אקראי בין החשוד לאדם המוכר לו תוך תיעוד המפגש.
3. שיחה שלא לפרוטוקול בין החשוד לחוקר.
4. הצגת מצג שווא עובדתי בפני החשוד.

מתי הודאה שניתנה למדובב תיפסל?

המונח מדובב מתייחס לאדם הנחזה בעיני החשוד לעצור מן המניין, בעוד שמדובר באדם בעל רקע עברייני אשר משתף פעולה עם המשטרה. במסגרת ההסכם בין המדובב למשטרה, מבוקש מהמדובב לרכוש את אמונו של החשוד, עד למצב שבו החשוד יחליט לחשוף בפניו את האמת על חלקו בעבירה בה הוא נחשד.

השימוש במדובב הוא כלי חקירתי לגיטימי ומקובל כל עוד הדינמיקה בין המדובב לחשוד אינה מביאה לפגיעה בזכויות יסוד של החשוד. במקרים בהם כללה פעילות המדובב פגיעה בזכות ההיוועצות של החשוד עם עורך דין, או שהשיח בינו לבין החשוד כלל הפעלת איומים, הרי שהודאת החשוד בפני המדובב עשויה בהחלט להיפסל על ידי בית המשפט.

מתי יצירת מפגש מבוים בין החשוד לדמות אחרת ייחשב תרגיל חקירה פסול?

על מנת לעודד את החשוד להודות במיוחס לו, מייצרת המשטרה מפגש אקראי לכאורה בין החשוד לדמות מפתח הקשורה לפרשה, תוך תיעוד המפגש, מתוך ציפייה כי השיח ביניהם יעלה פרטים מפלילים אותם ניתן יהיה להטיח בחשוד בהמשך.

כאשר אופן יצירת המפגש נעשה בצורה המכוונת לגרום לחשוד לחץ נפשי או חרדה, עשוי התרגיל להיחשב תרגיל חקירה פסול.

מתי שיח לא פורמלי עם החוקר יהווה תרגיל חקירה פסול?

חשודים רבים אינם מודעים כלל לאפשרות כי הם מתועדים בווידאו ואודיו ואחרים סבורים כי תיעוד מעשיהם תחום לשלב בו הם שוהים בתוך חדר החקירות או במהלך החקירה בלבד. בהתאם להנחת יסוד זו, מנהלים חוקרי המשטרה שיח לא פורמלי עם החשוד מחוץ לחדר החקירות, בו עשוי החשוד לסבור כי אמירותיו אינן מתועדות, אף שבפועל מפגש זה מתועד באופן מלא.

בעצם התיעוד מחוץ לחדר החקירות אין כל פסול. האפשרות ששיח זה ייחשב תרגיל חקירה פסול מתגבשת בין השאר כאשר השיחה מכילה בתוכה יסוד של הפעלת לחץ נפשי בלתי הוגן, או כאשר השיחה כוללת הבטחה לא חוקית של החוקר לחשוד בדבר התשורה שתינתן לו בתמורה להודאה באשמה.

מתי יצירת מצג שווא מצד החוקרים תהווה תרגיל חקירה פסול?

אחת השיטות לשבירת מחסום השתיקה של החשוד, היא ביצירת מצג שווא אודות קיומן של ראיות כבדות משקל כנגדו.

כך, מעומת החשוד למשל עם מציאת טביעת אצבע, או די אן איי שלו באופן מפליל, אף שמדובר בשקר, וזאת כדי לעודד את החשוד לקשור עצמו לעבירה. הצגת מצג שווא שקרי כעובדה גמורה, היא פעולה שהוכרה בספיקת בתי המשפט כתחבולה לא הוגנת אשר עשויה להביא לפסילת הודאה שהתקבלה כתוצאה ממנה.

על מנת שתרגיל חקירה מסוג זה לא ייפסל, על החוקרים לנקוט בלשון תיאורטית באשר לקיומה של ראיה מפלילה ולא לציין זאת כעובדה גמורה. כך לדוגמה, על החוקר לשאול את הנחקר מה תגובתו לאפשרות של מציאת טביעת האצבע שלו במיקום מפליל אף אם במציאות לא אין בידי המשטרה ראיה מסוג זה.

סיכום

תרגילי חקירה הם כלי משמעותי במלחמה בפשיעה והבאת מבצעי עבירות לדין. מדובר בכלי נוסף בארגז הכלים המגוון הנתון בידי המשטרה. יחד עם זאת, שימוש בתרגילי חקירה בצורה פסולה, תוך פגיעה חמורה בזכויות היסוד של אדם החשוד בעבירה, עשוי להוביל לפסילת ההודאה במהלך המשפט וללא יכולת מצד התביעה להתבסס עליה לצורך הוכחת האשמה.