כיצד מתנהל דיון הגירושין בבית הדין הרבני?

בני זוג יהודים שנישאו זה לזו, לרבות בני זוג שלא נישאו באמצעות הרבנות אלא בנישואים אזרחיים, נדרשים לנהל את דיון הגירושין בבית הדין הרבני, בבואם להתגרש.

זוגות רבים אינם מכירים את רוח ההלכה ואינם בקיאים ברזי התנהלותו של בית הדין הרבני, השונה בתכלית מההתנהלות בבית המשפט לענייני משפחה. חשוב לנו שתכירו את אופן התנהלות דיון הגירושין בבית הדין הרבני, בטרם ניהול הליך הגירושין.

מי רשאי לייצג בבתי הדין הרבניים?

בבית הדין הרבני רשאים לייצג עורך דין או טוען רבני. לטוען הרבני ידע בענייני ההלכה היהודית, אך הוא אינו עורך דין ואינו עובר את ההכשרה של עריכת דין, ועל כן באפשרותו לייצג בבית הדין הרבני בלבד.

בנוסף בדומה לבית המשפט לענייני משפחה כל אדם רשאי לייצג את עצמו. אפשרות זו אינה מומלצת. בני הזוג אינם בקיאים בחוק, בפסיקה או בהלכה היהודית, מה שעלול לעלות להם ביוקר ולמנוע מהם לקבל את מלוא הזכויות המגיעות להם מקשר הנישואין.

האם בני הזוג חייבים להופיע בדיונים?

כן. בדומה לדיונים בבית המשפט לענייני משפחה, על בני הזוג להופיע בדיונים בעצמם בבית הדין הרבני. במקרים בהם אחד מבני הזוג או שניהם נעדרים מהדיון לבית הדין הרבני הסמכות:

• לדחות את הדיון – דחיית הדיון למועד אחר.
• למחוק את התביעה – במקרה שהתובע נעדר מהדיון, בית הדין עשוי למחוק את התביעה.
• לברר את התביעה שלא בפני הנתבע ולתת פסק דין בהעדרו – במקרה שהנתבע נעדר מהדיון, בית הדין הרבני עשוי לקיים את הדיון, לנהל אותו, לשמוע את טענות התובע ולפסוק בהתאם למיד המצוי בידיו.
• חיוב בהוצאות משפט – בית הדין הרבני עשוי לחייב את הצד הנעדר מהדיון בהוצאות משפט לטובת הצד שהתייצב ואף בהוצאות לדוגמא (הוצאות עונשיות).
• חיוב במתן ערובה עד להתייצבות – בית הדין הרבני עשוי לחייב את הצד הנעדר מהדיון בהפקדת ערבות שתבטיח את התייצבותו במועד נוסף שיקבע. הערבות יכולה להגיע לסכומים גבוהים מאוד ואף למאות אלפי שקלים.
• מעצר וצו הבאה – בית הדין הרבני רשאי להורות למשטרת ישראל לעצור את הנעדר מהדיון, עד לקיום מועד הדיון הנוסף שיקבע, ולחייבו להגיע למועד הנוסף באמצעות המשטרה ("צו הבאה").

מה ההבדל הגדול בין דיון בבית הדין הרבני לבין הדיון בבית המשפט לענייני משפחה?

ההבדל הגדול בין דיון בבית הדין הרבני לבין הדיון בבית המשפט לענייני משפחה הוא שבית הדין הרבני כפוף לכללי ההלכה היהודית, ואילו בית המשפט לענייני משפחה כפוף לדין האזרחי.

המשמעות של הבדל זה היא רחבה וכוללת ומשפיעה על אופי הפסיקה, כך שגם במקרים בהם מחוייב בית הדין הרבני לפסוק לפי החוק האזרחי, הפרשנות של החוק תהייה כפופה גם לדין תורה, ולפיכך היא עשוייה להיות שונה מאשר פרשנות החוק בבית המשפט לענייני משפחה.

הבדל חשוב נוסף בין בית הדין הרבני לבין בית המשפט לענייני משפחה הוא שבית הדין הרבני לא כפוף לתקדימים של בית המשפט המחוזי. לעומת זאת בתי המשפט לענייני משפחה מחוייבים לתקדימים שנקבעו בבית המשפט המחוזי.

בנוסף בבית הדין הרבני לא חל עקרון סופיות הדיון, ובית הדין רשאי לשנות ולבטל פסק דין שניתן בכל עת. לעומת זאת בית המשפט לענייני משפחה לא יבטל או ישנה פסק דין שניתן, אלא רק במקרים חריגים ביותר בהם נפל פגם בהליך מתן פסק הדין, מחובת הצדק.

האם דיינים חייבים לנמק את החלטותיהם?

כן. תקנות הדיון בבתי הדין הרבניים בישראל, התשנ"ג, קובעות כי כל החלטה, פרט להחלטה דיונית, וכל פסק דין, חייבים להיות כתובים ומנומקים. בית הדין הרבני רשאי לדחות נימוק החלטות שניתנו תוך כדי הדיון למועד מאוחר יותר או ליום בו ניתן פסק הדין הסופי, פרט למקרים חריגים.

יחד עם זאת, בהסכמה של שני הצדדים, ולאחר שוויתרו על זכותם לערער, רשאי בית הדין הרבני שלא לנמק את פסק הדין.

יצויין כי במקרה בו פסק דין ניתן ללא נימוק, רשאי בית הדין הרבני הגדול לערעורים להורות לבית הדין הרבני האזורי לנמק את פסק הדין, אלא אם הצדדים הסכימו אחרת.

אסטרטגיית ניהול הליך הגירושין בבית הדין הרבני

בסופו של דבר, לדיון בבית הדין הרבני אופי ייחודי, הוא כפוף לדין תורה ולהלכה היהודית, והחלטותיו מושפעות מכך, גם במקרים בהם בית הדין מחוייב לפסוק על פי החוק האזרחי.

בטרם ניהול ההליך ולפני קיום דיון בבית הדין הרבני, מומלץ להבין את ההבדלים בין אופי הדיון בבית הדין הרבני לאופי הדיון בבית המשפט לענייני משפחה, ולהתאים את האסטרטגיה לטיפול בהליך הגירושין בהתאם.