ההחלטה להתגרש לא חייבת לבוא על חשבון הילדים

ישנם זוגות רבים אשר מעוניינים להתגרש אך בסופו של דבר נמנעים מכך, בחשש שהדבר יבוא על חשבון ילדיהם המשותפים. למשל, יפגע ביחסים של כל אחד מהם עם הילדים, יגרום לילדים לתחושות קשות של כעס, פחד וחוסר אמון באנשים, ובאופן כללי ישפיע על חייהם לרעה. ואולם, ההחלטה להתגרש כלל לא חייבת לבוא על חשבון הילדים. 

מאמר זה על גירושין וילדים יסביר איך להתגרש בלי לפגוע בילדים.

שוחחו עם הילדים על הגירושין – בהתאם לגילם

חשוב שההורים ישוחחו עם ילדיהם על הגירושין, אך לא פחות מכך – חשוב שיעשו זאת בהתאם לגיל הילדים. למשל, ילדים עד גיל שנתיים עוד לא מבינים את המשמעות של גירושין, ולכן שיחה איתם היא לא מה שימנע או יצמצם את הפגיעה בהם לאור הגירושין, אלא שהייתם בבית ובסביבה שבהם חיו לפני שהוריהם התגרשו. זו סביבה שהם כבר מכירים ורגילים אליה. רק לאחר זמן מסוים מהגירושין, ניתן לחשוף ילדים עד גיל שנתיים לבית ולסביבה של ההורה שעזב את הבית, אך חשוב שגם שם יהיו צעצועים, משחקים, תמונות וחפצים נוספים שהילדים כבר מכירים וקשורים אליהם.

עם ילדים בני שנתיים עד 5, כבר ניתן לשוחח על המצב שנוצר עקב הגירושין, אך חשוב לאפשר להם להביע כל רגש ותחושה שעולים להם כתוצאה מכך, גם אם מדובר בכעס כלפי ההורה השני או אפילו כלפי ההורה שמשוחח איתם, געגוע, תסכול וכדומה.

ילדים בני 6 עד 12 מבינים, בדרך כלל, את משמעות הגירושין באופן מלא, אך למרות זאת, ואולי אף עקב כך, חשוב להימנע מהשמצת ההורה השני בנוכחותם, וכן להימנע מלבקש מהם לבחור "הורה מועדף". בנוסף, חשוב שההורים ימנעו מלשנות לילדים את שגרת חייהם, ולא יעברו דירה או יאלצו אותם לעבור בית ספר. כמו כן, חשוב שההורים ישתפו את צוות בית הספר בדבר הגירושין, כדי שיתחשב במצב הרגיש של הילדים ויאפשר להם להביע מצוקה אם יהיו זקוקים לכך.

הורים גרושים לילדים בגיל ההתבגרות, כלומר בני 13 עד 18, נוטים להתייחס אל ילדיהם כאל בני גילם וכתוצאה מכך לשתף אותם בכל הסיבות האמיתיות לגירושין, ולהפוך אותם למעין "מבוגרים נוספים" בבית. בפועל, חשוב שההורים ימנעו מכך. ילדים בגיל ההתבגרות נוטים "למרוד" בהוריהם, להתנגד לסמכותם ההורים ולא לשתפם בחייהם. בנוסף, חשוב שגם שגרת חייהם של ילדים בגיל ההתבגרות, לא תשתנה.

פנו להליך גישור

כלי נוסף שיכול לגרום לגירושין שלא לבוא על חשבון הילדים ולפגוע בהם הוא הליך גישור. בהליך זה, המגשר נחשף, על ידי בני הזוג, לסוגיות ולמחלוקות לגבי גירושיהם, והוא, כמעין "צופה מהצד", שאין לו היכרות קודמת עם בני הזוג ו/או העדפה למי מהם, יכול להבין כיצד ניתן לפתור סוגיות ומחלקות אלה באופן הטוב ביותר. הוא לא מקבל החלטות במקום בני הזוג, אלא רק משקף בפניהם את המצב ביניהם, הן הודות לניסיונו הרב ולמקצועיותו, והן משום שבני הזוג כנראה התקשו לראות זאת שכן הם היו נתונים בסערת רגשות.

לאחר שהמגשר עושה כן, קל יותר לבני הזוג להגיע להחלטה כיצד הם צריכים לפעול בהליך הגירושין באופן שקודם כל לא יפגע בהם, וכן בילדיהם ולא יבוא על חשבונם.

זכרו: הילדים תמיד יהיו של שני בני הזוג, למרות הגירושין

כל אחד מבני הזוג צריך לזכור שעקב העובדה שלו ולבן זוגו יש ילדים משותפים, הרי שהגירושין לא באמת יכולים לנתק אותם לחלוטין זה מזו. לבני הזוג גם לאחר גירושיהם, עדיין תהיה לפחות מטרה משותפת אחת, והיא שילדיהם יהיו מאושרים, בריאים ושדבר לא יפגע בהם. כל הורה צריך לזכור שילדיו תמיד יישארו גם הילדים של בן זוגו לשעבר. לכן, צריכים ההורים לשמור על דוגמא אישית עבור ילדיהם: להימנע מלהשמיץ זה את זה בנוכחות הילדים, מלריב בנוכחותם, ומלחשוף בפניהם מידע שעלול לגרום להם לראות את מי מהוריהם באופן פחות חיובי. ילדיהם של הורים שלא יעמדו בכך, יאמינו שהשמצות, מריבות ורכילות הן פעולות לגיטימיות ביחסים בין אנשים, ולמעשה זה ימנע ממטרתה המשותפת של ההורים להיות מושגת.

לסיכום, ההחלטה להתגרש לא חייבת לבוא על חשבון הילדים, ואפשר להתגרש בלי לפגוע בהם. כדי שהגירושין לא יפגעו בילדים חשוב שההורים ישוחחו עם ילדיהם על כך בהתאם לגיל הילדים, יפנו להליך גישור ויזכרו שלמרות הגירושין, הילדים תמיד יהיו הילדים של שניהם, ולכן יש להם מטרה משותפת והיא שהילדים יהיו בריאים ומאושרים ושדבר לא יפגע בהם. כדי שמטרה זו תושג, על ההורים להימנע מלריב בנוכחות הילדים ולהימנע מלהשמיץ זה את זה בנוכחותם.